קיים ויכוח ער אצל חז"ל על השאלה האם לעתיד לבוא, בימות המשיח, יתבטלו המצוות אותם חייב לקיים כל יהודי. חלק מחכמי ישראל טענו, כי לעתיד לבוא, בימות המשיח, יתבטלו המצוות, החגים והמועדים. חלק, תוך הבחנה בין המושגים "ימות המשיח" ל"תחיית המתים", טען כי ב"ימות המשיח" לא יתבטלו המצוות, ותפקידו של המשיח יהיה להכין את עם ישראל לתקופה הבאה, האחרונה והחשובה - "תחיית המתים", אלו הימים בהם המתים יקומו לתחיה, ורק אז, בתקופה זו יתבטלו המצוות. חלק נוסף מחכמי ישראל אמרו כי הכוונה ב'מצוות בטלות לעתיד לבא' היא, כי התורה לא תתבטל לעולם, אבל לעתיד לבוא, כשימוגר יצר הרע מן האדם, ויהיה רק טוב, לא יהיה עוד צורך לקיים את מצוות התורה. על פי פירש התוספות למסכת נידה, בעת תחיית המתים יקיים על ישראל המצוות, אף על פי שלא יהיו מצווים לקיימם - רק כאינו מצווה ועושה.
להלן מספר מובאות מדברי חז"ל על עניין 'מצוות בטלות לעתיד לבוא' והפירושים השונים לדבר. את פירוש הקיצורים והמילות כתבתי בסוגריים.
תלמוד בבלי מסכת נדה סא, ע"ב; עין יעקב על מסכת נדה, אות כד
"תנו רבנן: בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת 'מצות בטלות לעתיד לבא'".
פירוש רש"י על מסכת עבודה זרה ד, ע"ב
"ולא למחר לעשותם דאין מצות לעתיד".
ר' ניסים בן ראובן גרונדי, חדושי הר"ן על תלמוד בבלי, מסכת נדה סא, ע"ב
"זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבא".
ר' שלמה בן אדרת, חדושי הרשב"א על מסכת ברכות יח, ע"א
"י"ל דההוא אליבא דשמואל קאמרינן דאמר בשבת פ' שואל (קנא. ב) מצות אינן בטלות לעתיד לבא, וכיון שהוא אינו יכול להטיל לעצמו אם לא יטילו לו מי שקוברים אותו איכא משום לועג לרש, ואנן קיימא לן כרב יוסף דאמר בנדה (סא, ב) מצות בטלות לעתיד לבא".
ר' שלמה בן אדרת, חדושי הרשב"א על מסכת נדה סא, ע"ב
"זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבוא. יש מפרשים משום דאמרינן בכתובות (קיא, ב) מתים שעתיד הקב"ה להחיות בלבושיהן הן עומדין. וק"ל דמתים שהחיה יחזקאל יוכיחו דאמר בפ' חלק (סנהדרין צב, ב) (אבא מהן) ואלו תפלין שהניח (לו) [לי אבי] אבא מהם היו. ונ"ל לעתיד לבא משעת שמת קאמר, ולומר שאין החי מצווה על המת, כדרך שאמרו בקטנים (יבמות קיד, א) לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים, וטעמא משום דכתב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות בשעת מתתו, ויש לעתיד לבא בזמננו ובזמן מועט, [כמו] שלא תהא מכשילן לעתיד לבא ביומא (עז, ב) דעובר [עד] צוארו במים להקביל פני רבו ובשבת בחוזרים עם כלי זיין ב)".
ר' שלמה בן אדרת, מאמר לרשב"א, השלמות לספר מנחת קנאות
"וחושבים עוד להחזיק טענותם עלינו ממה שאמרו בנדה בפרק האשה שהיא עושה צרכיה בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לגוי ולא יעשנו מרדעת לחמור אבל עושה הוא תכריכים למת ואמר ר' יוסף זאת אומרת מצות בטלות הן לעתיד לבוא ופליגי דר' אמי דאמר ר' אמי לא שנו אלא לספדן אבל לקברו אסור. והטוען הזה מפרש לעתיד לבא לאחר התחיה ולומר שאלו לא היו מצות בטלות לגמרי לאחר התחיה היה אסור לקבור בבגד שיש בו כלאים מפני שאמרו בכתובות פרק שני דייני גזלות אמר ר' חייא בר ר' יוסף עתידין צדיקים לעמוד בלבושיהן קל וחומר מחטה ואמר שעל כן אסור לקוברו לדעתו שאין בטלות. ועוד מביאין עלינו ראיה טענה ממה שאמרו ז"ל בפרק א' של עבודה זרה לעתיד לבא כשהשי"ת מחייב את האומות על אשרלא קיימו את התורה יאמרו לפניו רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשינה אומר להם שוטים מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן יאכל אל אף על פי כן מצוה קלהיש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו'. ובקשו ומי מצי עבדי הכי והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ליטול שכרם ואפילו הטוען מחר לאחר התחיה ודעתו לומר שזו ראיה שחכמי ישראל מודים שהמצות אינן נצחיות ועתידות להתבטל וכיון שכן יש רשות לבעל הדין לחלוק ולומר שאפילו בזמן הזה בטלות שאין בינינו ובינם רק המשכת זמן קצוב רב או מעט".
רבי בצלאל אשכנזי, שיטה מקובצת, מסכת ברכות יח, ע"א
"ואליבא דמאן דאמר מצות בטלות לעתיד לבא כלומר לתחיית המתים. דאילו אין בטלות אסור להלבישן איסורין כיון שהם עתידים לעמוד בלבושיהם קל וחומר מחטה אבל למאן דאמר בטלות אף על פי שעומדים בלבושיהן מותר".
ר' יום טוב בן אברהם אשבילי (ריטב"א) על מסכת נדה סא, ע"ב
(ריטב"א חוזר על דברי הרשב"א) "זאת אומרת מצות בטלות לע"ל. יש מפרשים משום דאמרינן בכתובות מתים שעתיד הקב"ה להחיות בלבושיהן הם עומדין וקשיא לי דמתים שהחיה יחזקאל יוכיחו דאמרינן בפרק חלק אבא מהם ואלו תפילין שהניח לי אבא מהם היו. ונ"ל לעתיד לבא משעה שמת קאמר ולומר שאין החי מצווה על המת כדרך שאמרו בקטנים לא תאכלום קרי ביה לא תאכילם להזהיר גדולים על הקטנים וטעמא משום דכתיב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצוות משעת מיתתו ויש לעתיד לבא בזמנינו ובזמן מועט שלא תהא מכשילן לעתיד לבא ביומא בעובר על צוארו במים להקביל פני רבו ובשבת בחוזרין עם כלי זיינן".
ר' יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג), ספר תפארת ישראל - פרק נב
"שהרי התוספות פירשו דמצות בטילות לעתיד לבא כשיעמדו בלבושיהן ולפיכך מותר בכלאים, הרי התוספות מפרשים כי מה שאמר מצות בטילות לעתיד הוא לזמן התחיה. ומעתה התבאר מה שאמר מצות בטלות הוא לזמן התחיה ומכל מקום אין לומר בזה כלל שהתורה ח"ו (חס וחלילה) תהיה בטלה, שאם כן היה לו לומר זאת אומרת התורה בטלה, אבל אמר מצות בטלות לעתיד, שלא יהיו בסגנון זה שהם עתה כי התורה היא סדר עולם הזה כמו שבארנו, אבל לזמן התחיה הוא עולם הבא, ואין לו סדר העולם הזה, ולכך מצות התורה יהיו בטלים כפי מה שהוא סדר עולם התחיה, ומכל מקום לא נקרא זה בטול התורה כי התורה כוללת סדר כל המציאות, וגם בתורה נרמז סדר המציאות שהוא לזמן התחיה מה שיהיה והרי התורה קיימת כבראשונה".
ר' יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג), ספר תפארת ישראל - פרק נג
"בזה המדרש גלו כי השגת התורה לא יהיה בטל לעולם ויהיו משיגים בתורה כי התורה היא כוללת הכל וכאשר משיג בתורה משיג סדר הכל, ואם שיהיו מצות התורה בטלות שאינם צריכים לעולם התחיה מכל מקום התורה לא תהיה בטלה".
ר' יהונתן איבשיץ, ספר יערות דבש - חלק שני - דרוש ט
"ואמרו בגמרא דנדה [רף סא ע"ב] מצוות בטלות לעתיד לבוא, ופירש התוספות בעת תחית המתים יקיימו המצוות, רק כאינו מצווה ועושה".
ר' יעקב יוסף מפולנאה, ספר תולדות יעקב יוסף הקדמה - אות ב
"ולזה כיון הש"ס במה שאמר כי המצות בטלות לעתיד, שלא יהיה בתואר מצות בהעלם רק בגילוי כל ד' אותיות הוי"ה, ומטעם כי לא יהיו המצות בלבוש הגשמי רק ברוחני, ולכך בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת וכו', שלא יהיה אז המצות בתואר לבוש ובגד שיהיה שייך בו כלאים רק ברוחניות, ולכך מצות בטלות לעתיד".
ר' יעקב יוסף מפולנאה, ספר תולדות יעקב יוסף פרשת וישב - אות ה
"ולי נראה דמצינו קדושת ישראל נמשך מקדושת הש"י (השם יתברך), כמ"ש (כמו שנאמר) 'קדושים תהיו כי קדוש אני' (ויקרא יט, ב). אפס שהוא בב' בחי', כי עתה קדושת ישראל הוא ע"י המצות, כמו שהוא נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו. ונודע כי השכינה שנק' מלאך אלדים, נק' מצות המלך שליח למעלה, כמ"ש: 'מדוע אתה עובר את מצות המלך' (אסתר ג, ג). מה שאין כן לעתיד שהמצות בטלות לעתיד, כדאי' בש"ס דנדה (סא ע"ב)".
ר' משה זכותא, קול הרמ"ז, מסכת כלאים פרק ט משנה ד
"אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד וכו', והקשו תוס' אמאי לא קאמר מלתיה אמתניתין דהכא, ותירצו דמהא דהכא לא משמע אלא שכל זמן שהוא מת אין עליו שום איסור כלאים אבל הכא דקתני דלכתחילה עושה לו תכריכים מכלאים אף על פי שכשיעמוד לעתיד יעמוד בלבושיו שנקבר בהם שמע מינה שמצות בטלות לעתיד לבוא".
ר' מאיר שמחה כהן מדווינסק, משך חכמה על בראשית, פרק נ, פסוק י
"והנה התוס' ב"ב פרק הספינה (בבא בתרא עד ד"ה פסק) [ובאורך בתוס' ר"י חסיד לברכות] כתבו דהך דלועג לרש היינו כמ"ד מצות אין בטלות לעתיד לבוא ולכך גבי כלאים בתכריכי של מת בנדה דף ס"א אמר ר"י דאתיא כמ"ד בטלות לעתיד לבוא וה פלא דהלא יחזורו ללבושיהן ע"י נס ופלא א"כ יכול להתהוות בגד עם ציצית. והסבר הדבר ע"ד מושכל נראה דאם המצות הוא טוב החלטי אף אם אין יצר הרע המסית כו' אז מה שאינו מקיים המת מצוה היינו כמי שאין לו לולב במה יקיים המצוה שאין הגוף עמו אשר בו יוכל לקיים המצות המעשיות הצריכים גוף לחול עליו ושפיר הוה לועג לרש, אבל אם תאמר דלעתיד כשאין יצר הרע כמו דכתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב, כ) עיין סוף סוכה (דף נב) אז המצות בטלות אלמא שאין המצות רק להסיר רוע החומר העוכר המסית האכזרי א"כ המתים שאין להם יצר הרע (כמו שמצינו פרק (הספינה) [חזקת] (בבא בתרא נח) יצרא בהאי עלמא מי איכא) שוב אינם צריכים להמצות והרי זה כמי שאינו צמא שאינו צריך למים להסיר צמאונו ולא שייך לועג לרש ודו"ק".
ר' מאיר שמחה כהן מדווינסק, משך חכמה על במדבר, פרק טו, פסוק לט
"ירושלמי פרק מי שמתו (ברכות. סה"א). ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערשיה דרשב"י הקדיש עולה לבדק הבית מהו כו'. ונראה עפ"י מש"כ בפ' ויחי (ד"ה ברכות דף יח) הביאור דפליגי ר' ינאי ור' יוחנן בנדה דף ס"א אם מצות בטלות לע"ל, דר' ינאי סבר דתכריכין של מת אסורין בכלאים, משום דאין מצות בטלות לע"ל, ור' יוחנן סבר דבטלות לע"ל, יעו"ש, והוא דפלוגתתם אם כשיהיו כולם מזוככי החומר, והצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב, כ), ומלאה כל הארץ דעה (ישעיה יא, ט), ומקטנם ועד גדולם ידעו את ד' (ירמיה לא, לד), אם אז יהיה צורך למצות, והנה מצות הוי קדושה שחל על החומר ועל הזמן על כל אבר ואבר מ"ע ועל כל גיד מצות לא תעשה (ע' זוהר בראשית קע:), והוא כקדושת בדק הבית, כמו שבארתי בכמה מקומות, ובלא חומר אין מקום למצות עשה, וכמוש"ב דברי הגר"א בפרשת ראה (יג, ו), ועל זה שאל לר' ינאי איך תאמר דאין מצות בטלות לע"ל, הלא אז הקדושה יהא חל על עצם הנפש קדוה"ג, ומה מקום למצות מעשיות שהן קדושת דמים, והקדיש עולה לבדה"ב אמרו בסוף תמורה (דף לב) ובזבחים ק"ג דלא תפיס מן התורה, כיון שהיא בעצמותה קדוש, וע"ז פלפלו אם המת שייך עדיין למצות מעשיות, ור"י לטעמיה דמצות בטלות לע"ל (לעתיד לב וא), דכיון שהגוף יהא מזוכך ויוקדש קדוה"ג (קדושת הגוף) מה מקום שתוקדש קדושת דמים".
ר' אלחנן וסרמן, קובץ שעורים ח"ב - סימן כט
"בענין 'מצות בטילות לעתיד לבא' והיינו (והכוונה) לאחר תחית המתים, דאילו לימות המשיח ודאי ינהגו כל המצות. לכאורה קשה, דהא אחד מעיקרי הדת הוא שזאת התורה לא תשתנה לעולם, וי"ל (ויש לפרש) דהכונה בעיקר הזה שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני ע"י מרע"ה (על ידי משה רבינו עליו השלום), וגם זה נאמר בסיני: שלעתיד לבוא יהיו המצות בטילות, ולא יתחדש לעתיד שום דין מה שלא ניתן למרע"ה. והא דמצות בטילות לע"ל גם זה הוא אחד מדיני התורה המצויה אצלנו היום".
ר' אליהו, ספר הברית, חלק א, מאמר כ, דרך אמונה, פרק לא
"ולזה כוון מאן דאמר (במדרש תנחומא) עתיד חזיר ליטהר, וכן (בנדה דף ס"א) מצות בטלות לעתיד לבא, וכן כל המועדים יהיו בטלים".
ר' שלמה אלישיב, ספר שערי הלשם חלק ב, סימן יג, פרק א, זמני התיקון, ימות המשיח
"וזהו ענין מה שנמצא מאמרים שונים בזה בדברי רז"ל (רבותינו זיכרונם לברכה) הנראה כחולקים זה על זה בענין קיום התורה והמצות לעתיד לבוא, כי בנדה ס"א ב' אמרו: מצות בטלות לעת"ל (לעתיד לבוא), וכן (במסכת) בשבת קנ"א ב' (נאמר) אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וכן בעבו"ז ג' ד' (במסכת עבודה זרה) 'היום לעשותם' ולא למחר לעשותם, ופי' רש"י (ופירש רש"י) שם ד' ב' ד'אין מצות לעתיד'".
ר' שמואל בן אברהם בורנשטיין, ספר שם משמואל פרשת מקץ - חנוכה - ליל ג'
"ולפי האמור יובן שבשמ"ע (שבשמיני עצרת) שרומז לימות המשיח כדאיתא בספה"ק (בספרים הקדושים) אין אז מצוות מעשיות, לא סוכה ולא לולב ולא קרבנות מרובין אלא פר אחד איל אחד וגו', והוא מעין מ"ש (מה שנאמר) בענין מצוות בטלות לעת"ל (לעתיד לבוא), וע"כ (ועל כן) בכל יום מימי הסוכות שמתקרבין לשמ"ע (לשמיני עצרת), והימים מתעלים והולכים, ובכל יום נכנסין בו חסדים מקיפים ופנימים יותר ויותר כידוע בכוונות, ע"כ (על כן) הפרים שהם כנגד האומות מתמעטים והולכים לעומת שעולם העשי' (העשיה) מתקרב בכל יום יותר לפנימיות והוא רמז שבפנימיות אין נזקקים כ"כ (כל כך) למצוות מעשיות".
ר' שמואל בן אברהם בורנשטיין, ספר שם משמואל פרשת שמיני - שנת תרע"ח
"ולפי"ז (ולפי זה) התשובה מבוארת ששאלתך תיתכן רק באם לא היתה מציאות כחות הרע בעולם, וכמו לעת"ל דמה"ט איכא דס"ל (נדה ס"א ע"ב) מצוות בטלות לעת"ל, והפירוש שיהיו כולם כמו הצדיקים הראשונים תמימי דרך שכל אחד יקיים בלבושים וכלים כפי כח בינתו, אבל בזמה"ז (בזמן הזה) שעוד יש מציאות לכחות הרע ושע"כ (ושעל כן) נצרכו ליצי"מ (ליציאת מצרים) יד חזקה וזרוע נטוי', א"א (אי אפשר) בלתי ציווי".
ר' שמואל בן אברהם בורנשטיין, ספר שם משמואל פרשת ואתחנן - שנת תרע"ו
"ויש לומר שזוהי דעת האומרים (נדה ס"א ע"ב) מצוות בטלות לעת"ל, כי רוב המצוות הן לזכרון יציאת מצרים, כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן, וכמ"ש 'כי ישאלך בנך וגו'' 'מה העדות והחוקים והמשפטים וגו'' 'ואמרת אליו עבדים היינו וגו'' 'ויוציאנו וגו'' 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה', הרי שזוהי תשובה על העדות והחוקים והמשפטים שהם כל התורה ולא על המצוות שבפסח לבד, ולעתיד לבוא כאשר יהי' גמר התיקון, וכמו אדה"ר קודם החטא או עוד יותר מזה, תהי' כל העבודה עם הידיעה והבחינה מבריאת שמים וארץ כנ"ל".
ר' יהודה אריה לייב אלתר, שפת אמת, ספר שמות, פורים, פרק תרנ"ו
"איתא כל המועדים בטלים לעתיד חוץ מפורים דכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו כו'. כי המועדים תלוין בבנ"י כמ"ש (בבני ישראל, כמו שנאמר) 'אשר תקראו'. ישראל דקדשינהו לזמנים. ושבת קביע' וקיימא. כי בני ישראל מושכין קדושה בתוך הזמן כמ"ש מקראי קודש. ולכן לעתיד שיהי' יום שכולו שבת למעלה מהזמן. ממילא קדושת המועדים יתבטלו. דשרגא בטיהרא מה מהני. ובענין זה ג"כ מובן מ"ד מצות בטלים לעתיד לבוא. וחלילה לומר שיהי' דבר מן התורה בטל רק כדמיון ביטול הנר לגבי אבוקה. דכתיב תורה אור ונר מצוה. וכשיתגלה אור התורה ושורש המצות, יתבטלו המצות שלמטה לגבי אור תורה".
Comments